עמית וקנין , ט2 , מעלות . צוללים קדימה | דבורה עמר

קוראים לי עמית וקנין ואני רוצה לספר לכם על ספר שקראתי, "צוללים קדימה" .
בפרק א' ראיתי כמה שאביו של טבול דואג לו ואוהב אותו , למרות שאביו היה אליו קצת נוקשה, ראו דאגה ואהבה מצד אביו של טבול אל טבול. החלום של טבול היה להגיע לארץ ישראל , אך בשביל להגיע לשם הוא היה זקוק לאישור מאביו , אבא שלו לא הרשה לו , ואפשר להבין אותו , העלייה לארץ הייתה בספינה ויכולים לקרות תקלות בדרך , בארץ די מסוכן כי יש ערבים שיכולים לפגוע ביהודים , ארץ ישראל הייתה רחוקה ממרוקו ! אבא של טבול לא רצה שהוא יעזוב אותו . אך לטבול יש רעיון אחר , להתגנב לספינה בלילה ופשוט להתחבא שם עד שיגיעו בארץ , ללא אישור. טבול מבין את ההשלכות ומשאיר מכתב לאביו ולעוזרת ביתו. אך למרות הסיבות של אבא של טבול, אפשר להבין גם את טבול . בכול זאת זה היה החלום שלו להגיע לארץ. טבול מחליט לעזוב את הכול ולעבור לארץ ! לדעתי צריך המון אומץ להשאיר הכול מאחור ולעבור לגור בארץ חדשה. היה לי די כואב לראות איך טבול מרגיש עצוב שאביו יצטרך לישון לבד בביתו הגדול .                           טבול הגיע לארץ . זה היה קשה לראות כמה הוא מאוכזב מהארץ, הוא הגיע מלא תקוות , ובארץ קשה לו , אין לו חיי חברה, חברים, משפחה , פשוט כלום . אך הוא המשיך לעבוד ולא וויתר . רואים שהוא מתגעגע למשפחה , הוא רוצה לראות מה עם אחותו שרק התארסה , ומה עם אביו ? כול המכתבים ששלח לו לא נענו . זה באמת נראה קשה להתמודד כך .                                               טבול עכשיו צריך להתגייס לצהל . טבול שינה את שמו לשם ישראלי - " שחר " .                         שחר הכיר חבר בטירונות ששמו היה אסף , שניהם רצו להגיע ליחידת צוללנים ( אנשי צפרדע) אך ליחידה קיבלו רק את אסף  , הרגשתי כאב בשביל שחר , להתקבל ליחידה זו היה אחד מהחלומות שלו מאז שהוא ילד ורצה את זה מאוד , וקיבלו את הידיד הכי טוב שלו בארץ , הראשון שהיה לו קשר טוב איתו , ורק אותו השאירו בלימוד נהיגה , ככה שגם הוא נפרד מידידו הטוב , וגם לא התקבל למה שרצה ... זה היה לי מאוד עצוב בשבילו . אחרי ששחר סיים את קורס הנהיגה הוא פגש את אסף , אסף אירח את שחר בביתו ושם שחר פגש את אחותו של אסף , שחר התאהב בה ותמיד רצה להגיד משהו מתוחכם אך התבייש  , לדעתי שחר צריך להיפטר מתכונה זו . לאחר הקידוש באותו הערב , אסף ושחר הלכו למפגש עם שלושה צוללנים , חברים מהיחידה של אסף במטרה לראות איך אפשר לקדם את שחר . אך במקום לחכות לאישור העברה , הוא החליט להכין תוכנית וללכת לדבר עם המפקד בעצמו ! לדעתי יש לו המון אומץ, נחישות , והוא גם לא מוותר בשביל המטרה שלו ועל זה אני מאוד מעריץ אותו . לאחר שדיבר עם המפקד הוא אמר לו שלמחרת יש מבחני קבלה ! הוא הגיע בדיוק בזמן ! והוא יודע שהוא חייב לתת את הרושם הכי טוב שיש בשביל להתקבל .                                                                                                                           במבחני הקבלה , אפשר לראות איזה כוח רצון אדיר יש לשחר , למרות שקשה לו מאוד והוא לא מיומן כול כך , הוא ממשיך , לא מאבד תקווה , ונותן את ההכי טוב שלו במבחנים הוא מסתכל על אורי שהיה יותר חזק ממנו ואמר כמה שהוא רוצה להיות כמוהו , לדעתי הוא חייב להפסיק להסתכל על אחרים , ולהאמין בעצמו. המבחנים נגמרו , ושחר מחכה לתוצאה שתגיע ביום ראשון. קראו בשם הראשון " שחר כהן "כול כך שמחתי בשבילו , סוף סוף , הוא התקבל למה שכול כך רצה .            במשך יום שלם הם למדו כול דבר בצלילה , על בעיות , על האביזרים , מה המשמעות שלהם ומה עושים איתם וכמובן למה הם , טיפה צחקו על שחר והוא התעצבן שעשו את זה , והוא הבטיח לעצמו שלא יעשו זאת שוב. אני ממש מסכים איתו כי הוא רוצה להשאיר רושם ראשוני ושלא יראו שאפר לצחוק עליו ואני הייתי עושה את אותו הדבר , למרות שהוא צריך להיזהר כי אם הוא יריב יכולים להעיף אותו מהיחידה. שחר חייב לשפר את יחסו החברתי ולהתחבר לחבריו ליחידה , כי יש להם דרך ארוכה ביחד והוא חייב להיות בקשר טוב איתם.                                                         שחר והמאמן שלו צביקה יצאו למשימה למצוא עוגן שנאבד, אחרי המשימה שחר זומן למפקד יפתח. יפתח רצה להעביר את שחר ליחידה אחרת ! ושחר שאל אותו למה ? יפתח אמר לו שהצלילה שלו, הכושר הגופני , וכול מה שקשור לאימון מצויין , אבל רק בגלל הקשר החברתי . זה היה כול כך ברור ! צוללנים חייבים לסמוך אחד על השני, ולהיות בקשר מצויין אחד עם השני , אם לא תדבר לא יכירו אותך , ולא ירצו לצאת איתך למשימות , שחר התעקש ונתנו לו חודש להוכיח שהוא מתאים . שמחתי מאוד שהוא התעקש , עמד על שלו ולא וויתר , הייתי עושה בדיוק כמוהו, צריך להילחם על החלומות שלך . אני ממש מקווה ששחר יצליח , כי כל כך מגיע לו .                              הגיע הזמן לאימון , שחר נעמד שוב ללא בן זוג ואורי (לצערו) היה צריך להיות איתו . שחר התחיל קצת לדבר ולהיות חברותי ככול האפשר , המשימה הייתה להצמיד מוקש על ספינה ולחתוך איזה חוט צהוב , אחרי שהצמידו את המוקש על הספינה הם היו צריכים למצוא ולחתוך את החוט הצהוב , אורי אמר שכואבת לו האוזן והוא רוצה לעלות , למרות ששחר רצה להמשיך במשימה , הוא רצה להיות חברותי ולעזור לו למרות שחשב שהוא משקר , לבסוף התברר שהכול אצלו בסדר והוא פשוט רצה לסיים את המשימה כי לא היה לו כוח . שחר החליט שלא להגיד זאת לצביקה מכיוון שהוא , רצה להיות חברותי כמה שאפשר . אני הייתי עושה אותו דבר אם הייתי במקומו כי זה ממש חשוב לפתח קשרים טובים , ודף חדש עם כולם .                                                                                הגיע יום שישי ושחר הלך לקיבוץ לאסף , שזה היה ממש ביתו החדש , אסף לא יכל להגיע אך דליה הייתה שם ואסף דיבר איתה ולבסוף אמר לה שהוא אוהב אותה , זה היה הדדי , גם היא אהבה אותו , סוף סוף רואים שיש לו אומץ . כשהוא חזר כשהוא חזר לבסיס , אחרי הפציעה ,הוא הלך למועדון , שם הוא סיפר לחבריו את כול האמת על אורי חבריו הזדהו איתו וזה קרה גם להם , גם להם אורי שיקר , אורי התחבר עם חבריו בבסיס טוב מאוד. רואים שהוא מתקדם מבחינה חברתית , אפשר להבין למה הוא סיפר את המקרה עם אורי לכולם , ובסוף זה רק עזר לו להתקדם .                  בחופשה באילת במקרה עם הכריש לדעתי שחר פעל נכון ומהיר , למרות שרב עם אורי , שחר החליט לעזור לו , ולפי דעתי רואים שהוא אמיץ , חושב על אחרים , ומתנהג יותר טוב מבחינה חברתית . אורי אומר לו רק תודה , ועוזב את היחידה, לדעתי אורי היה צריך להישאר ביחידה ופשוט לבקש סליחה . אחרי שנים של אימונים , שחר רק מתקדם ומתקדם . מרב סמל וצוללן מודרך , הוא הפך למדריך במקום צביקה שהשתחרר מהשירות. חבריו של שחר משתחררים זה אחר זה לחיים אזרחים , אך נפגשים כול הזדמנות ומילואים , שחר התחתן עם דלית ! זה כול כך משמח לראות ששחר ודלית שכול כך אוהבים אחד את השני מתחתנים , זה די עצוב שאביו של שחר לא עונה לו ששחר מודיע לו שהוא עומד להתחתן , זה די אכזב אותי ,אך מתי שיש לו בן בכור שקוראים לו גל , הסבא בא לביקור בארץ לבקר את משפחתו ושחר ,ומחדש את הקשר בין כול המשפחה , זה די  מרגש , הכול מסתדר , והסבא לבסוף עולה לארץ וגר בקיבוץ ומבלה הרבה עם גל , ואביו של שחר נהיה בן אדם נעים ורך יותר . מלחמת ששת הימים החלה, והזניקו את שחר למשימה , בחלק הראשון שניסו לקחת את הצוללנים יותר קרוב לחוף שיגרו עליהם פצצות והצוללנים לא פחדו, זה הרשים אותי שהם לא פחדו או נרתעו , והמשיכו במשימה .בהמשך המשימה רק שחר ואסף לבד , נתקעים מול כבל חשמל , שחר מחליט להזיז אותו והפעמונים מצלצלים, כשקראתי את זה הרגשתי ממש בלחץ בשביל הדמויות כי אני יודע שעכשיו יקחו אותם לשבי , לעינוים ואולי למוות .                    בשבי כאשר היו כול אחד בתא נפרד , ראיתי איך שחר לא מספר כלום , לא נשבר , ושוב פעם נשאר אמיץ וחזק , לבסוף ראו שכולם נהגו כמוהו , ומאוד שמחתי , עכשיו הגיע הפרק האחרון .               בפרק מספור על הבריחה , הצבא של ישראל די עזר הם בבריחה , למרות אפיסת הכוחות , הצוות של שחר , יפתח , יוסי ובוקי המשיכו ,בשיחה , הליכה , התמודדות במצב בלי מים או שינה , ולא וויתרו  היה להם כוח רצון גדול , והם הצליחו בזכות האימונים הקשים .                                                בסוף הספר ביקש שחר משאלה - שיהיה שלום , אני מאוד מקווה שמשאלתו תתגשם .                  הספר העביר לי המון מסרים ולימד אותי להיות , אמיץ , לא לפחד, להיות מי שאני , לא להתבייש , ואם יש לי משהו על הלב פשוט להגיד אותו ולא לסחוב שקר איתי.                                               מאוד אהבתי את הספר הזה והוא מומלץ בחום לכולם , לכול הגילאים .                                         תודה רבה שקראתם , עמית וקנין